פריגת תוצרת חקלאית בע"מ נ' שוק ראשון חצי חינם בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

א.מהות התביעה והצגת בעלי הדין

1.בכתב התביעה המתוקן שבפני עתרה התובעת חברה שעיסוקה בשיווק פירות וירקות לחייב את הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, לשלם לה סך של 124,888 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך 13,774 ₪, בגין רכישתם ממנה פירות וירקות במועדים שונים ובהיקפים גבוהים.

2.כנטען בכתב התביעה, הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") פעלה בשוק הפירות בראשון לציון כעסק לממכר פירות וירקות.

הנתבע מס' 2 (להלן: "אייל") תואר כמנהל בפועל של עסקי החברה.

הנתבעת מס' 3 (להלן: "נאוה") הוגדרה כמנהלת ובעלת המניות של החברה.

הנתבע 4 הינו בנק (להלן: "הבנק") עליו נמשכו שיקים בחתימת החברה אשר חוללו עקב מתן הודעת ביטול.

3.הגם שבכתב התביעה המתוקן נתבע הבנק לתשלום סך של 96,074 ₪ ביקשה התובעת למחוק את התביעה נגדו ובקשתה נעתרה ביום 23.10.11 קודם לשמיעת הראיות.

ב.עיקר טענות התובעת

1.התובעת טוענת כי במהלך שנת 2007 רכשו ממנה הנתבעים 1-3 פירות וירקות בהיקפים גבוהים (להלן: "הסחורה"), וכי לכיסוי סכומי החוב העבירו הנתבעים האמורים לתובעת 10 שיקים מעותדים בסך כולל של 96,074 ₪ שנמשכו מחשבון החברה (להלן: "השיקים").

2.להלן נטען כי השיקים הוצגו לפירעון אך לא נפרעו על ידי החברה, והוחזרו על ידי הבנק בציון הודעת ביטול.

3.בנפרד ובמובחן טענה התובעת כי בכרטסת הנהלת החשבונות שלה נותרה יתרת חוב בסך 28,814 ₪ בגין סחורה שנרכשה ותמורתה לא שולמה על ידי הנתבעים 1-3 (להלן: "יתרת החוב הפתוח").

4.התובעת טוענת כי ביטול השיקים על ידי הנתבעים 1-3 לאחר קבלת הסחורה בידיהם נעשה בחוסר תום לב ובכוונה תחילה להונות את התובעת וכי אייל ו/או נאוה אשר חתמו על השיקים ומסרו אותם לתובעת הם שנתנו לבנק את הודעת הביטול בכוונה תחילה למנוע את פירעון השיקים.

5.התובעת טוענת כי מתן הוראת ביטול גורפת לבנק בדבר ביטול השיקים על ידי אייל ונאוה מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות של החברה ולחיובם של הנ"ל בתשלום חובותיה של החברה.

ג.עיקר טענות נאוה

1.בכתב ההגנה שהגישה נאוה נטען כי היא אמנם בעלת המניות של החברה אך היא אינה מנהלת את החברה וכי אייל הוא המנהל בפועל והמוציא והמביא בכל ענייני החברה.

2.נאוה טענה כי לא רכשה מעולם סחורה אצל התובעת ולא היה לה עימה קשר מסחרי.

3.נאוה אף כפרה בטענה כי העבירה לתובעת את השיקים, ואף טענה כי לא חתמה עליהם.

4.נאוה הוסיפה וטענה כי לא נתנה כל הוראה לבטל את השיקים ואף לא מסרה אותם קודם לכן לתובעת וממילא לא התכוונה להונות כל אדם.

5.נאוה הטעימה כי חרף רישומה ברשם החברות כבעלת המניות וכמנהלת החברה, הרי שאייל בעלה בנפרד הוא שניהל בפועל את החברה וכי היא לא ידעה דבר על ההתחייבויות מושא כתב התביעה.